- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
פסק-דין בתיק ת"א 23670-11-09
|
ת"א בית משפט השלום קריית שמונה |
23670-11-09
8.7.2012 |
|
בפני : רבקה איזנברג |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ישעיהו ציון בוסכילא |
: אפרים סימון |
| פסק-דין | |
1. בפני תביעה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 27.1.08 במסגרת ת"א (שלום צפת) 1224/06 (להלן: התביעה הראשונה) ואשר נתן תוקף להסכמת הצדדים על פיה:
" הנתבע לא יעשה כל שימוש בחלקה 72 בגוש 13056 בקרקעות העיר צפת".
לטענת התובע כנטען בתביעתו, שכר מעת הקדש העדה הספרדית (להלן: ההקדש") נכס הנמצא בחלקה 77 באותו הגוש נשוא פסק הדין, וכן חצר הנמצאת בחלקה 75 באותו גוש. לטענת התובע, הנתבע הגיש נגדו את התביעה הראשונה ובה עתר לאסור עליו לבצע כל עבודות שיפוץ בחצר בחלקה 75 ובמעבר המקורה הנמצא בחלקה 72. לטענת התובע, לא היה מיוצג והתגונן בעצמו, הן בפני כתב התביעה המקורי והן כלפי כתב התביעה המתוקן שהוגשו בתביעה הראשונה.
התובע טען, כי מאחר ולא היו לו טענות כנגד זכויות הבעלות של הנתבע בחלקה 72, הגיע להסכמה במהלך הדיון שהתקיים ביום 27.1.08 ואולם לא הסכים לטענות הנתבע (התובע שם), כי לא יעשה שימוש בחלקה 72 כפי שהדבר נוסח באופן כוללני בפרוטוקול. התובע טען, כי הגיש לאחר מתן פסק הדין בקשות להבהרת פסק הדין, על מנת שיובהר כי לא הסכים לוותר על השימוש בחצר, או במעבר. התובע טען, כי בעקבות בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט שהגיש הנתבע כנגדו ובמהלכה היה מיוצג רק בדיון האחרון, קיבל בית המשפט את בקשת הנתבע, וקבע כי גם בעצם שימוש התובע במעבר המקורה, יש משום הפרת פסק הדין.
לטענת התובע בבסיס פסק הדין, עמד הסכם שנפלו בו פגמים של טעות, הטעיה, או חוסר תום לב מצד הנתבע בכריתת ההסכם. התובע טען כי מעולם לא התכוון להסכים למניעת מעבר בחלקה 72, וכי המדובר בדרך המעבר היחידה לנכס ששכר ולפיכך, אין כל היגיון שיוותר על זכות מעבר זו.
התובע טען, כי במהלך המשא ומתן, גם הנתבע לא ביקש כי התובע לא ישתמש במעבר ולא טען שאינו מסכים כי התובע יעבור דרך המעבר.
התובע טען, כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת, אודות טעות התובע וכי התובע לא היה מתקשר בהסכם לו היה יודע אודות הטעות.
התובע הוסיף, כי השימוש במעבר, שהינו מעבר יחידי לכל החצרות באותו הגוש, נעשה במשך יותר מ- 50 שנים ולפיכך, בהתאם לסעיף 94 לחוק המקרקעין, נרכשה זיקת הנאה לזכות המעבר, גם אם ההקדש לא דאג לרישומה הפורמאלי בפנקסי המקרקעין. התובע טען, כי לא ניתן לקיים את פסק הדין שכן בכך נמנעת ממנו דרך הגישה היחידה לחלקה אותה שכר כדין. לטענת התובע, לו היה מבין את משמעות ההסכם כפי שנוסח, לא היה מתקשר כלל בהסכם. התובע הוסיף, כי גם אם בית המשפט לא ישתכנע כי הנתבע ידע אודות טעותו , או כי הוטעה על ידי הנתבע, יש לבטל את ההסכם משיקולי צדק.
2. הנתבע טען, כי יש לדחות את התביעה שכן לתובע אין כל זכות בחלקה 77 אותה טען כי שכר, שכן בהתאם לנסח הרישום של החלקה, היה עליו לצרף אישור בית הדין האזורי בירושלים המאשר להקדש לבצע את עסקת השכירות בחלקה. הנתבע טען, כי מאחר והתובע אינו מחזיק כדין בחלקה 77, הרי גם אין לו זכות שימוש בחלקה 75 וכי לחוזה השכירות שהציג אין תוקף, הן מאחר שההקדש אינו גוף משפטי אשר יכל לבצע פעולות משפטיות, והן מאחר שתקופת החוזה כבר הסתיימה.
לגופם של דברים,הנתבע טען, כי לחלקה 77 יש כניסה אחרת שנסגרה לפני מס' שנים על ידי אחד הדיירים וכי גם כיום ניתן לפתוח כניסה לחלקה 77, מרכוש אחר של ההקדש.
הנתבע טען, כי התובע היה מיוצג, ידע מה מהות התביעה ואף ביקש הבהרת בית המשפט, כך שלא הייתה כל טעות בהסכם ובפסק הדין. הנתבע הפנה לכך שעוד לפני התביעה הראשונה ניתן פסק דין המורה לתובע להימנע מלעשות שימוש בחלקה ואף הוגשה אז בקשה לביזיון בית משפט, אלא שהיא בוטלה מאחר שהתובע טען אז כי לא קיבל את מסמכי התביעה. הנתבע ציין, כי גם במהלך הדיון בבקשה לביזיון בית המשפט ביחס לפסק הדין נשוא תביעה זו, הצהיר התובע לפרוטוקול ביום 28.9.08 כי לא עשה ואינו עושה כל שימוש בחלקה 72.
הנתבע טען, כי לא נעשה כל הסכם בין הצדדים, אלא, בעקבות הצהרת התובע כי אינו עושה כל שימוש בחלקה 72, קיבל בית המשפט את הסכמת התובע ליתן את פסק הדין. לטענת הנתבע פסק הדין ברור והתובע אף חזר עליו במפורש, חודשים אחר כך במהלך הדיון בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
לעניין הטענה לזיקת הנאה, הפנה הנתבע לנסח הרישום והוסיף כי בכל מקרה התובע הגיע לצפת רק לפני שש שנים ואינו עומד בתנאי סעיף 94 לחוק המקרקעין לצורך קניית זכות של זיקת הנאה.
לעניין הטענה לשיקולי צדק, השיב הנתבע, כי התובע יכול לשכור דירה אחרת ואולם, אם יבוטל פסק הדין, ייגרם לנתבע נזק ניכר שכן התובע מפריע לשימושו במקרקעין, דבר שהביא להליכים הרבים שנוהלו בין הצדדים. הנתבע הוסיף כי התובע מנהל במקום בית כנסת וכולל לאברכים הגורמים לו רעש ומטרד.
3. מטעם התובע הגישו תצהיר והעידו- התובע וכן מר שלמה שלוש- מנהל ההקדש.
כן הגיש התובע את חוות דעתו של המומחה סוהיל סאבא אשר נתן חוות דעת מטעם בית המשפט במסגרת הבקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט במסגרת התביעה הראשונה.
עוד העיד מטעם התובע, מנהל פיקוח ובניה באגף הנדסה בעירית צפת.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.
דיון :
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
